החלטה בתיק מ"ת 7155-07-11

1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.         עפ"י החלטת כבוד השופט מסארווה מיום 4.8.2011 שוחרר המשיב למעצר בית מלא. בערר שהוגש על ההחלטה, טען המשיב כי לא התקיים דיון לגופו של עניין ובהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.8.2011 (כבוד השופט קיסרי), הורה בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לתעבורה ישוב וידון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, לרבות בטענות המשיב להעדר קיומן של ראיות לכאורה.

3.         הבקשה הובאה בפניי בתקופת התורנות, וביום 4.9.2011 שמעתי את טענות הצדדים.

4.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום, בו יוחסו למשיב העבירות שלהלן: נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961 (להלן: " הפקודה"); נהיגה תחת השפעת סמים, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה (יצויין כי בכתב האישום נפלה טעות במספר הסעיף הרלוונטי); נהיגה ברכב ללא ביטוח תקף - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל - 1970 וסירוב למסור דם לבדיקה, עבירה לפי סעיף 169ו(א) לפקודה.

5.         עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 27.7.2011 סמוך לשעה 4:00 נהג המשיב ברכב פרטי מסוג יונדאי מכיוון פארק נחל חדרה לכיוון גבעת אולגה, ובמהלך סיור שגרתי של שוטרי משטרת ישראל, התבקש לעצור רכבו. השוטרים ראו כי המשיב "מתעסק עם ידיו". בהסכמת המשיב בוצע חיפוש ברכבו והשוטרים מצרו חומר החשוד כסם. המשיב עוכב, הובל לתחנת המשטרה ושם התבקש למסור בדיקת דם והוא סירב.

6.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור המשיב עד תום ההליכים ובקשה לפסול רישיונו עד לתום ההליכים.

7.         הסנגורית המלומדת טענה בפניי כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה. לטענתה, לא היה חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש, שכן אין היום כל ראיה כי החומר שנתפס ברכב היה אכן סם, ושנית, חומר הראיות מעלה כי המשיב הסכים למסור בדיקת שתן, ועפ"י ההנחיות שהוציאה משטרת ישראל לשוטריה, על המשטרה לערוך בדיקת שתן תחילה ורק בנסיבות מיוחדות ניתן יהיה לבקש מן החשוד כי ימסור בדיקת דם.

הכרעה:

8.         השאלה המרכזית היא- האם קיימות בפניי ראיות לכאורה, שיש בהן, לאחר עיבודן הסופי בהליך הפלילי כדי להביא להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום. כל העבירות המיוחסות למשיב מקורן בסירובו של המשיב לבצע בדיקת דם, ולגבי סירובו זה של המשיב, אין מחלוקת בין הצדדים. השאלה היא, אפוא, כלום יש בסירוב זה כדי לקיים את יסודות העבירה האמורה.

9.         סעיף 62 ב(ב) לפקודה קובע כדלקמן:

" שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2)"

10.        סעיף 64 ד(א) לפקודה קובע:

"סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), ואולם סירוב לתת דגימת רוק, יש בו כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף 64ב(ב)."

11.       באשר לחשד הסביר המצדיק עריכת החיפוש, אומנם בטופס בדיקת המאפיינים נרשם כי "המשיב מדבר ומתנהג באופן רגיל" אולם, כפי שעולה מדו"חות הפעולה שערכו השוטרים שי דרעי ויערית מזרחי, המשיב הסכים לביצוע בדיקה בתוך הרכב לאחר שהשוטרים הבחינו בו "מנער את ידיו" ולאחר חיפוש ברכב, נמצא חומר החשוד כסם. לטעמי, די בכך כדי לבסס אותו "חשד סביר" הדרוש בסעיף 62(ב)(ב) לפקודה והמצדיק את הדרישה למסור בדיקת דם. בנוסף, במהלך חקירתו ולאורך חקירתו שנערכה מייד לאחר הגעתו לתחנת המשטרה, שמר המשיב על זכות השתיקה והוא סירב לענות על מרבית השאלות שהופנו אליו, דבר שאף הוא, נוסף על האמור לעיל, מבסס חשד סביר לנהיגה תחת השפעת סם. באותו מעמד, התבקש המשיב ליתן בדיקת דם אך הוא סירב.

12.       השאלה היא, אם הסכמת המשיב למסור בדיקת שתן ולא בדיקת דם (כפי שעולה מחקירתו) שומטת הבסיס תחת העבירות המיוחסות למשיב בגין הסירוב להיבדק. לטענת המשיב, הנחיות המשטרה (נוהל מת"ן המתייחס לעבירות שכרות), קובע כי תחילה על השוטרים לבצע בדיקת שתן וניתן לבצע בדיקת דם רק בנסיבות שנקבעו שם. עיון בחומר הראיות מעלה, כי במהלך חקירתו בתחנת המשטרה נדרש המשיב למסור בדיקת דם, ואף  הוסברה למשיב משמעות סירובו ליתן בדיקת דם, אולם המשיב טען כי אינו מוכן למסור בדיקת דם בשל חששו ממחטים, וכי הוא מוכן למסור בדיקת שתן.  

13.       הגם שהחוק מתיר לשוטרים לקחת מחשודים בדיקת דם או בדיקת שתן לפי שיקול דעתם, ופחד ממחטים אינו יכול להוות סיבה לסירוב להיבדק, ומבלי לקבוע עמדה לגבי מעמדה של הנחיה פנימית כגון ההנחיות הניתנות לשוטרים (ראו לעניין הנחיות מנהליות בכלל והנחיות המשטרה בעניין זה בפרט פסק דינו של כב' השופט א' סטולר ב עפ"ת 37606-11-10 גולדשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן 23.01.11)), לא מצאתי בתיק כל הסביר משכנע מדוע לא ניטלה בדיקת שתן מהמשיב מקום שהוא הסכים לכך (ראו האמור בשורה 56 להודעה: "אני יכול ומוכן לתת לך שתן"). הנה כי כן, עולה כי המשטרה היא היא שסירבה ליטול בדיקת שתן, ללא כל הסבר המניח את הדעת, והתנהלות זו מכרסמת עד מאד בדיות הראיות לכאורה.

14.       יחד עם זאת, איני סבור כי בשלב זה ניתן לקבוע כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בגין הסירוב, אולם, לאור התנהגות המשטרה, שסירבה ליטול בדיקת שתן, ללא כל הסבר המניח את הדעת ועמדה על ביצוע בדיקה פולשנית יותר, נראה כי בשלב זה מדובר בראיות לכאורה מן הרף הנמוך, ובשל כך יש לשקול את חלופת המעצר בהתאם על הקשר בין עוצמת הראיות לכאורה לבין שחרור הנאשם לחלופה ראו החלטת כבוד השופט עמית שניתנה לאחרונה ב בשפ 5564/11 ‏ ‏ פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 08.08.11).

15.       באיזון הראוי בין זכות הנאשם וחזקת החפות ממנה הוא נהנה מחד לבין קיומן של ראיות לכאורה מאידך, ולאחר ששקלתי את עוצמת הראיות לכאורה אני מורה על שחרור המשיב בתנאים שלהלן:

א)         המשיב יחתום על ערבות עצמית ע"ס 10,000 ש"ח להבטחת התייצבותו להמשך משפטו.